אחר הצהרים אני יושבת בסלון עם האמצעי והקטנה. אני רוצה שתדפיסי לי את השיר הזה – הוא מבקש. אבל הרגע הדפסתי לך שיר אחר – אני אומרת. הקטנה יושבת עלי ומבקשת עוד סיפור. אין לי כוח לעלות שוב לחדר עבודה אבל אני רואה שהוא כל כך רוצה. גם ככה אני מרגישה שכל הזמן אני אומרת […]
אני מתחילה לכתוב בלוג, סיפרתי לחברה רגע לפני הפוסט הראשון. על מה את כותבת? היא שאלה. על עצמי עניתי. על הורות. איזון בית עבודה. דברים שחקרתי בתזה שלי. איזון בין בית לעבודה…יש דבר כזה? היא צוחקת. כן הא?…עניתי. מצטרפת לצחוק. זו בדיוק השאלה. אין לי את התשובות. אמרתי. אני בסך הכל כותבת את עצמי. אולי
פוקחת עיניים. מעלי ניאון בוהק. חדר התאוששות הניתוח הסתיים. עוצמת אותן שוב. האחות לידי שואלת: איך את? בחילה נוראית אני אומרת בלי לדעת אפילו. היא כבר מזריקה לי חומר נוגד. הקלה. ושוב אני נעלמת לאלוהים יודע כמה. פוקחת עיניים. אני כבר בחדר במחלקה. אמא לידי. תישני היא אומרת, אני כאן איתך. ככה שלושה ימים. היא
אני כאן איתך – תמונות של נוֹכחוּת Read More »
לפני כמה שנים הרגשתי תחושה מוזרה בגרון כשאני בולעת. בתור בעלת מודעות עודפת לתחושות חריגות בגוף וניטור יתר למחלות התחלתי מיד בירור רפואי מקיף. התגלגלתי בין רופאים ובדיקות. הרגשתי לפרקים קצת מטומטמת… כולה תחושה מוזרה בגרון. זה בטח סתם חרדה. אבל באחד הצילומים שנשלחתי אליהם באמת ראו שיש לי גוש בגרון. ליתר דיוק בבלוטת התריס.
אני אוהבת להשקיע את כפות הידים שלי בבצק חלק וגמיש. להרגיש אותו מתמסר לתנועת שורש כף היד. לעסות אותו להפיח בו חיים. אני כל כך אוהבת את הרגע הזה שריח לחם אפוי מתפשט ברחבי הבית. מזדחל דרך הנחיריים מגיע ללב ונח שם. מעלה זיכרון עמוק וקדמון של בסיס, של בית, של הזנה. אני חושבת שבשביל