בכיתה ב' במחברת חומה, עם עטיפה צהובה, כתבתי את הסיפור הראשון שלי. על ילדה עניה שמוצאת אוצר. מאז לא הפסקתי לכתוב. כתבתי עבודות וסיפורים קצרים. כתבתי יומנים וברכות. כתבתי מכתבים ופתקי תזכורות. ורשימות. ורשימות. ורשימות. כשהייתי חיילת, חברה צחקה עלי שברשימות האלה אני כותבת אפילו דברים שטותיים. אין צורך לכתוב אותם, היא אמרה, בשביל לזכור. ואני חשבתי לעצמי, שאולי אני כותבת אותם כי אני מפחדת שהחיים לא יקרו מעצמם אם אני לא אכתוב. כאילו הכתיבה עוזרת לחיים לקרות. בצורה הכי טובה שיכולה להיות.
לפני ארבע שנים, שמעתי כמו דפיקה חרישית על דלת. משהו בפנים הזמין אותי לחקור. האהבה לכתיבה קראה לי: בואי! עוד לא כתבת ככה. התחלתי לכתוב כמו שאף פעם לא כתבתי. כתבתי ופרסמתי. כתבתי את עצמי. על רגעים קטנים. שמספרים על החיים. על אהבה. על הורות. על התפתחות. שזרתי חוטים בין מה שקורה למה שקרה. בין הפנים לחוץ. ומאז אני כותבת כאן. וככל שאני כותבת יותר, אני מבינה שהכתיבה היא הדרך שלי לייצר משמעות בעולם. לחבר חיבורים. ללמוד, לגלות הבנות חדשות. לראות את העולם בעיניים חדשות. מוצאת את עצמי מחפשת סיפורים שמהדהדים. ושמה לב שבסיפורים האלה, אין מוקדם ומאוחר. אין הווה ועבר. שהסיפור שלי הוא אחד. גיליתי שכשאני כותבת מהלב. באמת מה'בפנוכו'. המלים פוגשות עוד לבבות. מהדהדות אצל אחרים את המגירות הכי כמוסות. וזה – הכי משמח בעולם
אני אמא לשלושה ילדים ובת זוג לאורי. כשהפכתי לאמא הבית הפך עבורי למרכז וללב של חיי. עם השנים, הבנתי יותר ויותר גם כמה נשאבתי אליו וכמה אני זקוקה לצאת החוצה בכדי לחזור אליו שמחה ומלאה. הכתיבה היא סוג של דלת שמאפשרת לי לצאת וגם לחזור. מאז שאני זוכרת את עצמי עסקתי בתחום החינוך: הדרכתי בתנועת נוער הייתי מדריכת חי"ר בצבא, טיפלת בתינוקות, הייתי חלק מצוות של גן ומורה בחטיבת ביניים ובבית ספר דמוקרטי. אני מנחה ל"שפת הקשב" (מיינדפולנס לילדים ונוער). היום אני מלווה ומנחה צוותי מורים.ות בבתי ספר במסגרת "תכנית בית ספר סגול" כחלק מהמרכז למוח ותודעה של אוניברסיטת רייכמן.
אני אדם לומד. תמיד אהבתי ללמוד: יש לי תואר ראשון בחינוך דמוקרטי ותעודת הוראה. תואר שני במחקר תרבות הילד והנוער, כתבתי את התזה שלי (בהנחיית פרופ' שביט באוניברסיטת תל אביב) על אימהות ופנאי. אני מנחה מוסמכת של "שפת הקשב" שפת הקשב). אני אוהבת לאפות ולקרוא, לנגן בפסנתר, לרכב על אופניים וגם את הים.
הנה אני כאן.
כותבת.
מזמינה אתכן.ם לקרוא.
טל
