התחלות וסיומים

כתבה העוסקת בהתחלות וסיומים של שיעורים ותהליכים. נסתקרן מהו הסגנון האישי להתחלה וסיום נתבונן ונבדוק איך לדייק אותו.

פורסם במגזין "הגיע זמן חינוך" ב4/7/2021. קישור לכתבה: https://www.edunow.org.il/article/4058

כל ההתחלות קשות? (חז"ל)

תמיד הייתי דייקנית. שלא לומר מקדימנית. זוכרת את עצמי מגיעה למסיבות יום הולדת בכיתה ביסודי. נכנסת בדלת. מסתכלת מסביבי ומבינה שאין עוד אורחים. שוב הגעתי ראשונה. אבל הגעתי בשעה שאמרו – אז למה אני לבד? יושבת על כסא כתר לבן שמסודר במעגל. עיניים לדלת. רק מחכה שיגיע עוד מישהו ויגאל אותי מהמבוכה.

גם היום אני עדיין דייקנית. שלא לומר מקדימנית. גם לשיעורים שלי. רק שאני כבר לא במבוכה. או ציפייה. להיפך. אני אוהבת את הכמה דקות שקט האלה. לפני שכולם מגיעים. יום חמישי בבוקר. נכנסת לכיתה. השולחנות מסודרים בכלל בצדדים ובמרכז עיגול כיסאות. ככה זה בבית ספר – אף פעם אי אפשר לדעת איך תקבל את הכיתה. מסדרת שלושה טורים. מוודאת שיש מספיק כיסאות. אוספת פיסת נייר מהרצפה. מוחקת את הלוח.

היום בשיעור

מניחה את הציוד שלי על השולחן הקדמי. כמה ילדות שתמיד מגיעות ראשונות תופסות את המקומות בקדמת הכיתה. ומפטפטות ביניהן. היום נעבוד בחוברת? הן שואלות. כן בטח. אני עונה. הם ממש אוהבים את החוברת הזאת. אבל נתחיל מחימום ומשחק קטן ורק אז. אני מוסיפה. הן מחייכות אחת לשנייה ויושבות לצייר.

צלצול. שאר הילדים נכנסים בהדרגה. מתיישבים במקומות. חוץ ממי שלא. תמיד יש את מי שלא. בואו נתחיל אני קוראת להם. שבו. אני כותבת בצד הלוח כותרת: היום בשיעור. הם כבר מכירים אותה. ומתחתיה: חימום, משחק קטן, עבודה בחוברת. ליד כל אחד ריבוע קטן.

סטינג קבוע: יש לו כבר כוח משלו

בקבוצת העברית של כיתה ב אני תמיד פותחת את השיעור עם חימום. בואו תהיו איתי, ותחזרו אחרי התנועות: משפשפים ידים. סיבובי כתפיים. חיבוק. עליית כתפיים וירידה. כיווץ הפנים ומתיחה. שלוש מחיאות כף ואפשר להתחיל. למה צריך חימום? אחד הילדים מתלונן. כי הגוף שלנו והמוח והלב הכל מחובר אני עונה. כשאנחנו מזיזים את הגוף בתחילת השיעור זה עוזר גם למחשבה שלנו להתכונן ללמידה וגם לרגש. בוא תנסה גם. הוא מסתכל אלי בעיניים גדולות ומצטרף לתנועה האחרונה.

יופי אני אומרת ועכשיו משחק. רגע אומרת ילדה בשורה האמצעית. שכחת לסמן שעשינו חימום. וואלה נכון. אני אומרת. הם זוכרים כבר יותר טוב ממני. זה החלק הכי נחמד בסטינג קבוע. יש לו כבר כוח משלו.

צאו להפסקה

שיעור עברית. לאחר משחק והקנייה על הלוח. הילדים מתחיל לעבוד בצורה עצמאית בחוברת. כל אחד בקצב שלו. טל. טל. ילדה אחת קוראת לי. תרימו יד ואגש אליכם. לא צריך לצעוק אני אומרת. עוברת בין הטורים. לאחד מקריאה הוראות. לשנייה מתקנת שגיאות. השלישי רק צריך שאגיד לו: יופי אתה מתקדם נהדר.

מעיפה מבט אל השעון. עוד רבע שעה מתחיל השיעור הבא. טוב חמודים אני עוצרת. מי שסיים דף עכשיו שלא יתחיל חדש. מי שהראה לי. להחזיר חוברת ולצאת להפסקה. כמה ילדים קמים ויוצאים ישר. שלושה נעמדים מולי. שניים מרוכזים בעבודה בחוברת ובכלל לא שמעו אותי. די אני אומרת לאחת מהן בחיוך. תשאירי משהו לפעם הבאה. צאי להפסקה.

מסיבה עם חברים. השעה כמעט חצות. התעייפתי. ויש לי עוד דרך ארוכה הביתה. כולם עדין רוקדים. אני לוקחת את התיק מוציאה את המפתח של האוטו. חברה מרחקו קולטת אותי מתארגנת. אני מסמנת לה ביד שהתעייפתי ונוסעת. חומקת מדלת הכניסה. מבט אחד לאחור. לא אמרתי שלום. נו מיילא. לא באמת נוח לי לעשות עניין מהעזיבה. נכנסת לאוטו ומתניעה. הנה הסתיים לו הערב.

סוף אחר

סופשנה. אוספת את כל הציורים והדפים שהילדים עשו במהלך השנה. יושבת בשקט שלי. מסדרת בערימות. זה שלה.. זה שלו.. מניחה בנילונית לכל ילד וילדה. מוסיפה מילה קטנה בשמי. חופש נעים. אוהבת לסגור את כל הפינות. לסגור מעגל. להשקיע בקטנות. זה עושה לי הרגשה טובה.

שיעור שפת הקשב (מיינדפולנס לילדים ונוער). השיעור מתקרב לסיום. הילדים שוכבים על הגב. כמו בהתחלה. אני מנחה אותם להניח את חלקי הגוף משוחררים ורפויים על המזרון. שקט. חלק עוצמים עינים. כל אחד עם עצמו. כמה לא מובן מאליו באמצע יום של בית הספר. בואו ניזכר לאן אנחנו ממשיכים מכאן. נזיז לאט את האצבעות. נאחל לעצמנו משהו טוב להמשך היום. מי שאני קוראת בשמו מוזמן להחזיר את המזרון למקום ולצאת.

אז מהי הדרך שלי לסיים?  סיום הדרגתי. מתאדה. שלא מושך את תשומת הלב? או אולי הסיום בו סוגרת מעגל. מתכוננת. נותנת תשומת לב אישית? מתבוננת על שני סוגי הסיומים. ששניהם הם אני. כל אחד עם האיכות שלו. ושואלת את עצמי: באיזה סיום את בוחרת?

מזמינה אתכם להסתקרן לגבי ההתחלות והסיומים שלכם.ן – דרך שלושה שלבים:

1. התבוננות ותשומת לב: התבוננו על השיעורים שאתם מלמדים ונסו לזהות: מהו הסגנון שלכם להתחלה? האם להגיע מוקדם. לסדר את הכיתה. להיעזר בסטינג קבוע לפתיחה? או אולי התלמידים מגיעים ראשונים ולהכנס אליה לאחר מכן. האם להיות ניזונה ממה שנמצא ונוכח בכיתה באותו הרגע – לאלתר? מהו הסגנון שלכם לסיום? האם כולם מסיימים יחד או בהדרגה. האם השיעור נמתח מעבר לצלצול או מסתיים בזמן. האם הסיום הוא אסוף ומסודר או הדרגתי ומשתנה.

2. תנו את הדעת: האם הדרך בה בחרתם להתחיל או לסיים שיעור נכונה לכם? נכונה לקבוצה? אם הדרך הזו מיטיבה איתכם? עם התלמידים? האם הדרך בה בחרתי להתחיל או לסיים גורמת לי ללחץ וחוסר וודאות או לרוגע וביטחון.

1. ועכשיו מה הלאה: שאלו את עצמכם: מה אתם באמת בוחרים לעשות? היכן כדאי לדייק. לשנות. לשפר. והיכן יש שביעות רצון מהאופן בו בחרתם להתחיל או לסיים. האם ישנם יוצאים מן הכלל? איפה קשה ליישם? ומה אתם רוצים עוד להרחיב ולשכלל?

 

מוזמנים ומוזמנות להצטרף לקבוצה "איזון עדין" על מנת לקבל עדכונים על פוסטים חדשים בבלוג

(הקבוצה היא קבוצה שקטה ללא אפשרות תגובה. נטו קבלת עדכונים):

https://chat.whatsapp.com/Iq3gQESWFE7HvkvWRjGibB