מה זה פנאי? דמיינו לעצמכן גברים לבושים בטוגות מתפלספים תוך כדי פריטה על לירה. הידעתם שבפעם הראשונה שאמרו פנאי ביוון העתיקה לזה התכוונו? לא בדיוק מה שעולה בדעתכם במחשבה על המילה פנאי? גם לא בדעתי. ברור שמאז ועד ימינו הרבה השתנה.
מה זה פנאי בחיי הורים מודרניים? האם זה הזמן הפנוי שלי – ואם כן ממה אני בעצם פנויה? אולי פנאי זה דווקא הזמן שאני עסוקה בו, רק בפעילויות מהנות ולא מחייבות? האם פנאי זה כל מה שהוא לא עבודה? אבל מה בכלל מוגדר בעיני כעבודה: מיילים, שטיפת כלים, קניות להיות עם הילדים? והעבודה הזו…מה הגבולות שלה. היכן היא מתחילה והיכן מסתיימת…?
פאוזה. עוצמת עינים ומדמיינת פנאי. שבוע שיגרתי. הרגע הבאתי את הקטנה למשפחתון ויש לי בוקר חופשי מהעבודה בבית ספר. פוקחת עינים ועוצמת שוב. אנחנו בתקופת הסגר – אין לי אפילו רגע לעשות פיפי לבד: הוראה מרחוק, שלושה ילדים, שלושה זומים, משחקים, בישולים, כביסה ולפעמים הכל סימולטנית. איפה אני ואיפה הפנאי? אבל רגע….הנה, בן זוגי חזר מהעבודה ושבריר פנאי מבליח לרגע. מה קורה בו?
לפנות מקום לפנאי.
מה שברור שלא משנה מתי ולא משנה מי את – פנאי בחיי אמא עובדת הוא עניין חמקמק. ממש אמנות. רוב האימהות שראיינתי במחקר אמרו שאין להן מספיק ממנו. אם זה בכלל קיים. אז למה זה ככה? למה גם כבר כשיש לנו איזה רגע פנוי….הוא לא תמיד מצליח להחוות כפנאי?
מסתבר שנכתבו לא מעט מחקרים על פנאי. יש כאלה שמתייחסים לפנאי כאל זמן מסוים בשבוע, יש כאלה שעבורם פנאי הוא פעילות ויש שעבורם זו תחושה, חוויה פנימית של פניוּת שלא תלויה בדבר.
עבורי פנאי הוא שילוב של כל אלה. כן. פנאי הוא קודם כל תחושה שבלב. וכל דבר יכול להיות פנאי אם רק אאפשר לו להיות או להיפך. אבל…אחד הדברים שלמדתי עם הזמן: אם אצפה שפנאי יפול עלי מהשמים – זה פשוט לא יקרה. אני צריכה לייצר אותו, לפנות לו מקום – אחרת גם הזמן הכי אידיאלי לפנאי פשוט יתמסמס.
"הבית הוא כמו מפלצת".
אני אוהבת רשימות. לא מפתיע אם כן שגם בזמן הפנוי שיש לי, האוטומט הטבעי שלי הוא להתחיל ב to do list. די מהר הרשימה מתמלאת: כביסה, כלים, קניות, בישולים, סידורים, מערכי שיעור לבית הספר. גיליתי, להפתעתי, שלא משנה מה הרשימה תמיד תתמלא. בכל יום ובכל רגע נתון, אוכל למלא אותה בשלל מטלות הבית והעבודה. משפט שאמרה לי אחת האימהות בעבודת המחקר שלי, עזר לי לדייק את ההבנה: "הבית הוא כמו מפלצת כזו שכל הזמן צריך להאכיל אותה".
מחקתי לא מעט מטלות מהרשימה – אבל חשתי מרוקנת.
עם הזמן גיליתי שגם אם היה לי בוקר פנוי (ממה?) ומצאתי שמחקתי לא מעט מטלות מהרשימה – חשתי מרוקנת. חסרת אנרגיות. האם לזה נועד הפנאי שלי? נכון… אז אחר כך לא אצטרך לשטוף כלים עם ילדה שתלויה לי על היד, נכון… סיימתי למלא טבלה מאוד מרשימה לעבודה. אין ספק שיש לזה ערך… וברור שכמה מהמטלות שכתובות בto do list אפילו הכרחיות לקיום (האמנם?)
אבל מה התכלית? או במלים אחרות…איפה אני בכל הסיפור הזה…? האם המטלות האינסופיות והרדיפה אחריהן תסתיים אי פעם? האם אחוש "אהההה, זהו, הגעתי אל המנוחה והנחלה"? אגלה לכן סוד קטן – התשובה היא לא.
אם היו נותנים לי במתנה שעה נוספת ביום…
בהדרגה הבנתי שמה שמהותי לי באמת בכל הסיפור הזה, זה לא לשכוח את הדברים שחשובים לי. לתת מקום לדברים שממלאים אותי. לפנות מקום לדברים שמעוררים בי תשוקה ויצירתיות וחיוּת. לעשות דברים שכל כך חסר לי הזמן לעשות אותם.
אם היו נותנים לי במתנה עוד שעה אחת ביום.. מה הייתי עושה בה? רשמתי כל מה שעלה לי בראש: הליכה בואדי, לשבת למדיטציה, לנגן, לקרוא ספר, לצאת לריצה, לדבר בטלפון עם חברה, לצפות בסרט טוב, לשבת לקפה עם בן זוגי. לא, לא חשבתי על לשטוף כלים.
לאן לעזאזל הזמן שלי נזל?!
בשלב הבא, הבנתי שהפנאי שיש לי, גם אם הוא שעה ביום וגם אם הוא בוקר שלם… חייב קודם כל להתחיל מאחד מהדברים האלה (לפחות). עוד הבנתי שאני צריכה לגדר ולשמור עליהם מכל משמר- כי צריך להבין… רשימת המטלות רוצה להשתלט עלי! היא אומרת לי משפטים כמו: "אני הכי חשובה" או "את באמת לא הולכת לעשות אותי?"
הנטייה הטבעית של הto do list היא לא להשאיר מקום לדברים אחרים או לחילופין להשאיר אותי עם תחושת אשמה אם לא מילאתי אותה. אה, ויש לה עוד תכונה אחת פלאית, היא ממסמסת כל תחושה של זמן עד לרגע שאני שואלת את עצמי: לאן לעזאזל הזמן שלי נזל?!
זמן שמוקדש לי: קדוש.
אז דבר ראשון שאני משתדלת לעשות בזמן הפנוי, הוא משהו עבור עצמי:
יושבת למדיטציה. יוצאת להליכה. מנגנת. מתקלחת.
לא משנה כמה זמן הקדשתי לכך ולא משנה מה בחרתי לעשות. זו ההחלטה האישית שלי. זה גם לא חייב להיות זמן ארוך. הכלל היחיד למעשה ש"זמן שמוקדש לי" צריך לקיים הוא – שהוא הכל חוץ ממשימתי. או במלים אחרות – המטרה היחידה שלו היא למלא אותי בשמחה.
הזמן הזה, שאני מקדישה לעצמי, הוא בדיוק זה- הוא קדוש. הוא מועדף, מתועדף על פני הכל! טוב כמעט הכל…. אבל ברור לי שאני צריכה לשמור עליו, בשביל לשמור על עצמי.
מוזמנים ומוזמנות להצטרף לקבוצה "איזון עדין" על מנת לקבל עדכונים על פוסטים חדשים בבלוג
(הקבוצה היא קבוצה שקטה ללא אפשרות תגובה. נטו קבלת עדכונים):
https://chat.whatsapp.com/Iq3gQESWFE7HvkvWRjGibB
גרסאת אודיו לפוסט:
כל כך מתחברת!והשנה, החלטתי שלוקחת את הזמן הזה לעצמי בדמות יום פנוי. הבנתי שאם לא אקח, לא אקבל את זמן השקט הזה מאף אחד לא כי לא רואים אותי אלא מתוך הבנה כי אני צריכה לראות את עצמי ואת הצרכים שלי. נהנתי לקרוא
תודה שיר! אני שמחה שהתחברת. וממש שמחה שזיהית שאת צריכה את הזמן הזה ופינית לו מקום. זה לא מובן מאליו.
מקסים טל !
לוקחת פנימה ומסכימה ממש .
זמן קדוש אכן כי קדושה היא מרחב פנימי להיות קשובה החוצה באמת , וזה כל הזמן משתנה .
לחיי המרחב !
תודה אורי! אני שמחה שזה דיבר אליך.. וגם דייקת מאוד יפה את רעיון המרחב המוקדש ומקודש. לחיי המרחב.